על מרמלדה ומיניות נשית

לפני כחצי שנה, הילדה שלי (6.5 דאז) ביקשה ממני לקנות לה ממתק בחנות. נכנסנו, העין הקטנה שלה קלטה ממתק גדול, את הדבר *הכי* צבעוניי שהיה שם, מרמלדה יפיפייה ומצופה סוכר. יאמיי....

היא ביקשה לקנות אותה, נאנחתי בפנים ( בכל זאת ערימת סוכר), בסוף, היא עשתה את דרכה ליד שלה.

באוטו קאיה פותחת בשקיקה וקולות התרגשות את העטיפה טועמת כמה ביסים ו.....פרצוף לא מרוצה

אני :"קאיה מה קורה?" קאיה: "אמא, זה...לא ממש טעים לי" ונותנת עוד ביס... אני: "קאיה, למה את ממשיכה לאכול את זה אם לא טעים לך? קאיה: "כי זה לא כל כך נורא"


באותו הרגע נתתי לילדה שלי ולי את אחד השיעורים החשובים בחיינו:


" אהובה, למה לך לא להנות מהאוכל שלך? אל תבזבזי הזמן שלך על "בערך" טעים", בואי נעצור בתחנה הבאה ואקנה לך ממתק חדש ומדהים" קאיה בהתלהבות: "כןןןןןןןן".


חצי שנה קדימה, אני בסיטואציה אינטימית עם גבר שלכאורה מקסים, רופא, נראה טוב, יש לו מגע נעים . השיחה הפנימית בתוכי מתנהלת כך: